החלטה בתיק ע"א 38151-09-12

1.         לפני בקשה לעכב ביצועו של פסק דין מיום 5.8.12 אשר ניתן בת.א. 42976/06 (כב' השופטת יעל הניג) אשר חייב את המבקשים וכן את המשיבים 19-2 יחד ולחוד, לשלם למשיבה 1 (להלן: התובעת) סך של 826,088 ש"ח וכן חייבם בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 192,000 ש"ח בגין נזקי גוף שנגרמו לה.

המבקשים טוענים כי סיכויי הערעור טובים, נוכח טעויות מהותיות, אשר נפלו בפסק הדין. לטענתם, משקבע בית המשפט קמא כי תאונת נפילת הפלורוסנט (להלן: התאונה) ארעה מחוץ לחנות המושכרת, הרי שלא ניתן לייחס לשוכר החנות (המבקש 1) מעשה או מחדל ביחס לתאונה, וטעה בית המשפט כאשר קבע כי אחריות שוכר החנות היא כמידת אחריותם של יתר המשיבים. עוד טענו המבקשים כי מעת שלא הוכחה רשלנות בעלי הנכס (המבקשים 3 ו-4) בנוגע לאחזקת הדירה, אין כל עילה לחייבם בנזקי התובעת. כן טענו כי לא היה מקום לקבוע את אחריות המבקשים והמשיבים 2-19 "ביחד ולחוד", אלא על פי חלקו של כל אחד בהתאם לנסח הטאבו, באופן יחסי לשטחו מתוך שטח הבניין. למבקשים טענות נוספות שעניינן חוות הדעת הרפואית והנכות התפקודית והרפואית שנקבעה לתובעת וכי סכומי הפיצויים שנקבעו לה הם גבוהים ואינם תואמים את מצבה.

2.         כן טענו המבקשים כי סיכויי הערעור טובים וכי אם לא יעוכב פסק הדין ויתקבל הערעור שהגישו, לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו, בהתחשב בסכום הכולל של פסק הדין של בית משפט קמא. בנוסף טענו כי לתובעת לא ייגרם כל נזק אם יעוכב פסק הדין ואין חשש כי המבקשים לא יכולים יהיו לשלם את החיובים אשר יושתו עליהם.

3.         התובעת טענה כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר כנדרש וכי המבקשים לא הוכיחו את טענתם בדבר קושי בגבייה של הסכום שישלמו לה אם יזכו בערעורם. לטענתה, גם בחלוף ארבעה חודשים המבקשים לא העבירו את הסכום שקבע בית משפט קמא, וכי לא נפלו טעויות בפסק הדין ביחס לאחריותם של המבקשים לנזקיה. לטענתה, הנזק נגרם לה על ידי מעוולים במשותף שגרמו לנזק אחד שאינו ניתן לחלוקה ולא ניתן לקבל את הטענות כי לשוכר החנות ולבעליה אין כלל אחריות לנזקיה. לשיטתה, בית המשפט התיר לה לקבל את מלוא הסכום ממזיק אחד, מבלי שנגרעת בשל כך האפשרות של אותו מזיק לקבל מכל מזיק אחר את חלקו בפיצוי.

4.         בנוסף טענה התובעת, כי המבקשים כורכים את סוגיית חלוקת האחריות,  יחד עם סוגיית מאזן הנוחות והאפשרות לקבל בחזרה את הסכום שנפסק לטובתה בבית המשפט, כאשר לטענתה, טענה זו נטענה בעלמא ללא כל ביסוס לכך. כן טענה התובעת, כי סיכויי הערעור נמוכים ויש לדחות את טענות המבקשים בנוגע לחוות הדעת הרפואית והנכות התפקודית והרפואית שנקבעו לה, תוך שמפנה לקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. בנוסף, ביחס לטענת המבקשים כי לא ייגרם לה כל נזק אם יעוכב פסק הדין, הצביעה על כך שהמבקשים מעכבים את הכספים אשר מגיעים לה במשך 9 שנים והגיע העת להביא לקץ התעמרות המבקשים בה. ולעניין הקושי הנטען להשיב את המצב לקדמותו, טענה כי אין כל חשש מבוסס לקשיי גבייה עתידים ממנה, אם יתקבל ערעור המבקשים, לאור הרווחים הגבוהים שהיא ובעלה מרוויחים מהקליניקה בה הם שותפים.

דיון והכרעה

5.         זוכה זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו עם מתן פסק הדין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על מנת שבית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע על המבקש להוכיח שני תנאים מצטברים. הראשון, כי סיכויי הערעור גבוהים, והשני כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם יבוצע פסק-הדין, ובסופו של יום  יתקבל הערעור - ייתקל המבקש בקשיים להשבת המצב לקדמותו [ראו ע"א 1734/12 עו"ד פרנקל נ' עמנואל (פורסם בנבו, 12.3.2012); ע"א 5114/12  מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' גנטוס (פורסם בנבו, 25.07.2012); ע"א 4091/12 כוכב מסעי ראש העין בע"מ נ' עיריית טייבה, כונס הנכסים הרשמי תל אביב (פורסם בנבו, 13.11.2012)].

לעניין מאזן הנוחות נפסק כי על המבקש עיכוב ביצוע כאמור, להניח תשתית עובדתית מספקת לנטען באשר לנזק שייגרם כתוצאה מביצוע פסק הדין, למהותו ולאפשרות תיקונו. כמו כן, על המבקש להגיש תצהיר בו יפורטו היטב העובדות עליו נסמכות טענותיו (ראו ע"א 9750/05 אליהו נ' יצחק אלנר (פורסם בנבו 14.2.2006).

6.         במקרה דנן, בחינת מאזן הנוחות, אמנם המבקשים לא הציבו תשתית עובדתית, לפיה לא ניתן יהיה לגבות מהתובעת, אם אכן ערעור המבקשים יתקבל.

יתר על כן, חלק מהטענות עניינן חלוקת האחריות בין הנתבעים השונים. אכן, יכול ובית המשפט במסגרת הערעור יקבל טענה זו או אחרת של המבקשים בנושא זה - וכמובן מבלי לקבוע מסמרות בדבר - אולם, יש להבחין בין חלוקת האחריות בין הנתבעים, בינם לבין עצמם, לבין החיוב כלפי התובעת.

עם זאת, בהתחשב בסכום המדובר, כך גם בהתחשב בראשי הנזק כפי שנפסקו, ולאור הטענות שנטענו בערעור, סבורני כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי.

7.         בנסיבות, אני מורה כי מתוך הסכום שפסק בית משפט קמא, סכום של 200,000 ש"ח יעוכב תשלומו. האמור אינו מתייחס לשכ"ט עו"ד והוצאות כפי שנפסקו על-ידי בית משפט קמא.

8.         לאור התוצאה אין צו להוצאות.

9.         המזכירות תמציא העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ב טבת תשע"ג , 25 דצמבר 2012 .

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: